אתמול נערך הטיול השנתי לזכרון יעקב של שכבה ד'.
את סיכום הפעילות כתבה סיון דיבון, מחנכת ד-2:
את סיכום הפעילות כתבה סיון דיבון, מחנכת ד-2:
במשך כחודש לפני הטיול הקראתי
בכיתה את הספר "שרה גיבורת ניל"י" בהמשכים.
המטרה היתה לתת לבנות
קצת רקע היסטורי על המקומות אותם נראה, אך יותר מכך-לחבר אותן רגשית לסיפור.
בכל
פעם שהייתי בכיתה בהפסקת האוכל סיפרתי פרק או שניים ולשמחתי הבנות נקשרו לסיפור עד
מאד והיו מבקשות ממני להמשיך לספר בכל הזדמנות (גם על חשבון ההפסקות שלהן..)
במהלך הסיפור התאהבנו בשרה האמיצה שעוד בתור ילדה הקימה
עם אחיה ועם אבשלום את קבוצת 'הגדעונים' כדי להגן על הארץ, הצטערנו בשבילה כשהבינה
שאבשלום רוצה לשאת לאשה דווקא את אחותה רבקה ולא אותה, הערכנו אותה כשבחרה לחזור
לארץ ולעזור למשפחתה אחרי שניתנה לה הזדמנות לגור בתורכיה, וחששנו לגורלה כאשר
הצטרפה למחתרת ניל"י ועזרה בניהולה תוך סיכון יומיומי.
את הביקור בבית התחלנו באודיטוריום בו ראינו סרטון
המספר את סיפורם של משפחת אהרונסון. פתאום ראינו את האנשים עליהם קראנו כ"כ
הרבה-כבר הסיפור היה עוצמתי יותר ו'אמיתי' יותר, כי הם לא היו יותר דמויות בסיפור,
אלא אנשים אמתיים.
לאחר מכן נכנסנו למוזיאון. ראינו שם פריטים מקוריים מהתקופה-
בקבוק הבושם של אבשלום, האקדח הקטן ששרה קיבלה ליום הולדתה ה16, המכתבים שהם כתבו
זה לזה.
הבנות הסתובבו במוזיאון בהתרגשות וקראו זו לזו ולי כדי לראות הכל ושאף אחת
לא תפספס דבר...
בסוף נכנסנו לראות את חלק המגורים של המשפחה. ראינו את
חדר האוכל, ערוך בכלים המקוריים של המשפחה, כאילו הם עומדים בכל רגע לשבת לארוחת
שבת, את חדר השינה של הילדים, חדר העבודה של אהרון ולבסוף הצצנו גם לחדר האמבטיה
בו ירתה בעצמה שרה. השמלה אותה היא הייתה אמורה ללבוש בדרך לבית הכלא בנצרת עדיין
תלויה שם...
הבנות יצאו מהמקום מלאות עוצמה. הן למדו פרק חשוב
בהיסטוריה של עם ישראל שאני בטוחה שהן לא ישכחו שנים רבות. ובכך בעצם הן ממלאות את
צוואתה של שרה כפי שכתבה במכתב לאהרון אחיה לפני שמתה:
"ספר הכל.. זכרו אתם,
כגיבורים הומתנו ולא הודינו.."
נ.ב
נשמח לקבל תגובות כאן למטה (וגם רשמים של התלמידים).